ריקוד בטן שבטי Tribal dance
קורס מדריכות מחול מזרחי הוליסטי - המכללה האקדמית לחינוך גבעת ושינגטון, 2008 
נכתב על-ידי: תמר פוליבוי, בוגרת הקורס "ריקוד בטן שבטי", בי"ס שיאים, אונ' ת"א מאת: תמר פוליבוי
ריקוד בטן שבטי הוא סגנון חדש של ריקוד שהתפתח באמריקה, והוא מכיל מגוון רחב של תנועות המאופיינות עם ריקוד הבטן המסורתי בשילוב טכניקת מחול מודרני עכשווי. מדובר בשילוב של צורות ריקוד, שמקורותיו שונים – מצרים, הודו, אסיה, אפריקה וספרד, ואלה באים לידי ביטוי בכל האספקטים של הריקוד.
המוסיקה שמלווה את הריקוד מורכבת משילובים של מזרח ומערב, החל ממוסיקה מסורתית פולקלוריסטית וכלה בפופ עכשווי, מוסיקה אלקטרונית מערבית ואפילו טכנו וטראנס. גם הביגוד והאביזרים של רקדנית הבטן השבטית מייצג ומאפיין מקומות שונים. רקדנית בטן שבטית יכולה ללבוש חגורה מאפריקה, חצאית מהודו וטורבן מהמזרח-התיכון. התנועות האופייניות לריקוד משלבות תנועות של המחול המזרחי המסורתי עם תנועות של המחול המודרני, כמו: עבודת אגן וגלים של פלג הגוף העליון ולעומת זאת איסוף והחזקת פלג הגוף העליון והידיים, שילוב בין תנועות עגולות זורמות לבין תנועות שבירה חדות ונעילות (ברייקים.
מקורותיו של הריקוד:
ריקוד הבטן השבטי התחיל בארצות-הברית על-ידי ג'מילה סאלימפור (Jamila Saimpour) בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת, אז הופיעה בקליפורניה עם סגנון חדש זה של ריקוד. תלמידתה העבירה את סגנון הריקוד של סאלימפור, ומהר מאוד התלמידים שלה החלו להוסיף אלמנטים לריקוד.
הרקדנית ריצ'ל ברייס -ארצות הברית (הביאה את הטריבל לתודעה עולמית נחשבת המסטר)
את היווצרותו של ריקוד הבטן השבטי האמריקני (American Tribal Belly Dance–ATS) מייחסים לקרולינה נריקיו (Carolina Nericcio), מנהלת להקת FatChanceBellyDance, שמקבלת את הקרדיט לסגנון הריקוד שרואים היום. המילה "אמריקני" ציינה שזה בפירוש לא סגנון מסורתי, אלא יצירה אמריקנית מקומית, והמילים "סגנון שבטי" תיארו את הרקדניות בלהקתה שהיו בעלות מראה "שבטי". בשל האופן המקרי של הופעות הלהקה, הריקוד היה במידה רבה אימפרוביזציה, כשהרקדניות זזו על-פי רמזים שנוצרו לכל צעד או קומבינציה, בדרך כלל תנועת יד או ראש שניתן לראות בקלות, והרקדנית המובילה ניצבה לפנים משמאל והן מימין וקצת מאחור. גם כאשר נחוצה כוריאוגרפיה רשמית, היא נוצרת סביב הקונספט הבסיסי של המבנים ושל הרמזים, כשיש מעגל פנימי וחיצוני. בסגנון ריקוד זה עובדות הרקדניות בשיתוף פעולה כקבוצה ממוקדת שמציגה ישות אחת. אין בסגנון זה רקדניות יחיד.
המגוון הרחב של סגנונות הריקוד:
באתרי האינטרנט השונים ניתן למצוא סגנונות שונים של ריקוד בטן שבטי. בשנים האחרונות משייכים עצמם מגוון רחב של סגנונות ריקוד (כולל סגנונות שבקושי מזכירים את ריקודי הבטן) לריקוד הבטן השבטי: Urban Tribal - מיזוג של היפ-הופ, פאנק, מועדונים ומודרני, Tribal Fusion – טרייבל ממוזג בין כוריאוגרפיה לאימפרוביזציה, East coast Tribal – סגנון חדש של טרייבל המאפיין את החוף המזרחי, שחסר בו המרכיב האימפרוביזורי, ATS שהוזכר לעיל, Jamilas Bal Anat. הריקוד בסגנון גותי נוטה להפריד עצמו מהריקוד השבטי.
סיגל זיו - ישראל (הביאה את סגנון הטריבל לישראל )
ניתן לראות שלכל הסגנונות של ריקוד הבטן השבטי יש מאפיינים דומים ומשותפים בלבוש, במוסיקה ובתנועות הריקוד. המוסיקה היא ארצית ויש בה כלי הקשה. בדרך כלל הריקוד מתבצע בקבוצה, שמתחברת להגדרה של "שבט", דבר שיוצר קבוצה מלוכדת ששואבת את האנרגיה מהחלקים המדיטטיביים העמוקים של הגוף ועובר לקהל. רייצ'ל ברייס שסגנון הריקוד שלה משתייך ל"טרייבל פיוזן" מופיעה לבד ולא בקבוצה, וניתן לראות רקדניות נוספות שמופיעות לבדן ולא בקבוצה.
אם בקבוצה ואם לבד, "הרקדנית היא סוג של מלכה – חזקה ומלאה בגאווה, מחוברת לעצמה ומראה את הכוח הפנימי שלה, שהוא הדומיננטי ולא הכוח החיצוני", לפי דברי סיגל זיו, שפתחה את הקורס הראשון בארץ לריקוד בטן שבטי. ריקוד הטרייבל לא משדר את הקלילות שמאפיינת את המחול המזרחי, אלא שומר פסון ויוצר מרחק.
מאפיין נוסף לכל סגנונות ריקוד הטרייבל הוא המראה החיצוני, שכולל את הלבוש, האיפור, קישוטי הגוף והאביזרים היוצרים מראה שבטי, שמורכב מערבוב אלמנטים הלקוחים משבטים שונים, לדוגמה: הודו - תיקות (קישוט מצח), ספרד – פרחים בשיער של הפלמנקו, שבטים אינדיאניים – לבוש נוצות, אפריקה – קישוטי גוף, חצאית ואביזרים המאפיינים שבטים אפריקניים, תימן – תכשיטי ידיים וקעקועי גוף.
לסיכום ניתן לומר שלמרות הסגנונות השונים שנכנסים לריקוד הבטן השבטי, ניתן להבחין במאפיינים המשותפים לכל הסגנונות. מאפיינים אלה גם מבחינים בינו לבין ריקוד הבטן המסורתי: יכולתו להיות ריקוד אימפרוביזציה ללא צורך בכוריאוגרפיה, התנועות והיציבה שמאפיינות אותו, התלבושות והאביזרים, המקצבים שלו, וכמובן האנרגיה הפנימית המסתורית שמלווה אותו, שהיא מלאת עוצמה וכוח נשי ופחות "מתיפייפת". מרכיבים ומאפיינים ייחודיים אלה יוצרים סגנון ריקוד עשיר וצבעוני, שבו לכל רקדן וצופה יש מגוון סגנונות מוסיקה וריקוד אליהם הם יכולים להתחבר.
את סיגנון הטריבל אפשר ללמוד במקומות הבאים:
המכללה האקדמית לחינוך, גבעת ושינגטון - קורס מדריכות ל מחול מזרחי הוליסטי
קמפוס "שיאים", אונ' ת"א - קורס ריקודי בטן שבטי
